חוקים ותקנות של פינוי-בינוי

חוק פינוי ובינוי משנת 1965 מסדיר את התהליך של פינוי בינוי, כולל הדרישות לרוב של 80% מהדיירים לאישור הפרויקט. החוק עבר רפורמה בשנת 2006 במטרה להאיץ את הפרויקטים.

חשוב לפרט על תקנות פינוי ובינוי ממשלתיות המאפשרות קבלת הטבות מס והלוואות מזוכות לקבלנים ולדיירים כדי לעודד את התהליך. בדרך כלל הקבלנים הבונים הם אלה שעורכים את הפעולות הכלכליות שכן ברוב המקרים דיירים לא משקיעים כסף.

יש גם לציין את התקנות העירוניות המסדירות את אישורי הבנייה, הוראות התכנון והבנייה לגבי צפיפות, גובה, חניות וכדומה.

התקנות קובעות גם את האמות המידה והתנאים לדיור חלופי ראוי לדיירים בתקופת הבנייה, ואת היקף הפיצויים שמגיעים להם אם הדירה החדשה קטנה מהדירה המקורית.

ההשלכות החברתיות של פרוייקטים של פינוי בינוי

פינוי-בינוי משנה את אופי השכונה ומפרק קהילות מגובשות שחיו יחד שנים רבות. לעיתים, בעת מעבר מהבית עד לבניית בניין חדש הדיירים סובלים מאובדן הקשרים החברתיים ולבדידות בקרב דיירים מבוגרים.
גם הלחצים והמתחים שמלווים את התהליך הממושך, הבעיות עם דיור חלופי לא נאות, והמחלוקות לגבי פיצויים והיקף הדירה החדשה, מערערים את המרקם החברתי.
יש לעיתים קושי של חלק מהדיירים להסתגל לסביבה חדשה ולשינוי בתנאי המחיה, במיוחד אלה עם רקע סוציו-אקונומי נמוך.
מצד שני, דירות חדשות ונגישות טובה יותר מאפשרות לדיירים חיים נוחים ומודרניים יותר. ערך הדירה עולה פלאים והעיקר הוא שרמת הביטחון האישי עולה – ממ”ד בדירות הם מצילי חיים וחשובים מאד לחיים איכותיים בשלווה.